תנ"ך על הפרק - קהלת יב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

קהלת יב

819 / 929
היום

הפרק

וּזְכֹר֙ אֶת־בּ֣וֹרְאֶ֔יךָ בִּימֵ֖י בְּחוּרֹתֶ֑יךָ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָבֹ֙אוּ֙ יְמֵ֣י הָֽרָעָ֔ה וְהִגִּ֣יעוּ שָׁנִ֔ים אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר אֵֽין־לִ֥י בָהֶ֖ם חֵֽפֶץ׃עַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם׃בַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת׃וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כָּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר׃גַּ֣ם מִגָּבֹ֤הַּ יִרָ֙אוּ֙ וְחַתְחַתִּ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְיָנֵ֤אץ הַשָּׁקֵד֙ וְיִסְתַּבֵּ֣ל הֶֽחָגָ֔ב וְתָפֵ֖ר הָֽאֲבִיּוֹנָ֑ה כִּֽי־הֹלֵ֤ךְ הָאָדָם֙ אֶל־בֵּ֣ית עוֹלָמ֔וֹ וְסָבְב֥וּ בָשּׁ֖וּק הַסֹּפְדִֽים׃עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־ירחקיֵרָתֵק֙חֶ֣בֶל הַכֶּ֔סֶף וְתָרֻ֖ץ גֻּלַּ֣ת הַזָּהָ֑ב וְתִשָּׁ֤בֶר כַּד֙ עַל־הַמַּבּ֔וּעַ וְנָרֹ֥ץ הַגַּלְגַּ֖ל אֶל־הַבּֽוֹר׃וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃הֲבֵ֧ל הֲבָלִ֛ים אָמַ֥ר הַקּוֹהֶ֖לֶת הַכֹּ֥ל הָֽבֶל׃וְיֹתֵ֕ר שֶׁהָיָ֥ה קֹהֶ֖לֶת חָכָ֑ם ע֗וֹד לִמַּד־דַּ֙עַת֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאִזֵּ֣ן וְחִקֵּ֔ר תִּקֵּ֖ן מְשָׁלִ֥ים הַרְבֵּֽה׃בִּקֵּ֣שׁ קֹהֶ֔לֶת לִמְצֹ֖א דִּבְרֵי־חֵ֑פֶץ וְכָת֥וּב יֹ֖שֶׁר דִּבְרֵ֥י אֱמֶֽת׃דִּבְרֵ֤י חֲכָמִים֙ כַּדָּ֣רְבֹנ֔וֹת וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים בַּעֲלֵ֣י אֲסֻפּ֑וֹת נִתְּנ֖וּ מֵרֹעֶ֥ה אֶחָֽד׃וְיֹתֵ֥ר מֵהֵ֖מָּה בְּנִ֣י הִזָּהֵ֑ר עֲשׂ֨וֹת סְפָרִ֤ים הַרְבֵּה֙ אֵ֣ין קֵ֔ץ וְלַ֥הַג הַרְבֵּ֖ה יְגִעַ֥ת בָּשָֽׂר׃ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָאָדָֽם׃כִּ֤י אֶת־כָּל־מַֽעֲשֶׂ֔ה הָאֱלֹהִ֛ים יָבִ֥א בְמִשְׁפָּ֖ט עַ֣ל כָּל־נֶעְלָ֑ם אִם־ט֖וֹב וְאִם־רָֽע׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
עד אשר לא תחשך השמש וכו'. אמר שתזכור הבורא בטרם יחשכו שלשה בחינות שהם שלשה זמנים לאדם. גידול. עמידה. ירידה. כנגד ימי הגידול אמר השמש שאדם עולה כעלות השמש בצאתו. וכנגד ימי העמידה. אמר האור שהוא השולט בחצי היום. וכנגד ימי הירידה המשיל נטיית האדם כאשר יחלש האור הגדול לאור הירח המתמעט. עד למדרגה מעטית ככוכבים ואז יתחילו ושבו העבים אחר הגשם שישובו מובאי הליחות להחלש ולהמנע מכחם בשוב העבים אחרי הזילם והתיכם הגשם שהמטירו למטה והעבים נפסדים מאליהם. מהר"א פריצול ז"ל בפירושו כתיבת יד: ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד וכו'. יש לרמוז מוסר כי הנה מי שהוא עסוק בהויות דאביי ורבא אשר כח בו למשקל ולמטרי בפלפל"א אריכתא פלפלת כל שהוא ראוי יאמר בלבו. מה לי לאבד הזמן ללמוד ספרי מוסר. אמנם לא צדק בזה כי צריך ללמוד ספרי מוסר כדי שילמוד לשמה ויקיים מצותיו יתברך. ואמרו רבותינו ז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ויעלה על לבו שמץ גאוה וכיוצא. וזה שאמר ויותר שהיה קהלת חכם והיה יכול לעסוק תדיר בדברי חכמה עמוקה ולא לאבד שום זמן רק כל מעייניו בדברים עמוקים. הוא לא כן עשה רק ברוב חכמתו עוד לימד דעת את העם המון ישראל ואזן וחקר וכו' כי זה עיקר גדול להתעסק במוסר ולזכות את הרבים: סוף דבר הכל נשמע וכו'. אפשר לרמוז דרך צחות ואסמכתא במה שאמרו בפסחים דף כ"ב דנחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש עד שבא ר' עקיבא ולימד את ה"א תירא לרבות ת"ח. ומקשים אמאי לא פירש בפסוק למען תירא את ה"א דכתיב קודם את ה' אלהיך תירא. ותירץ הרב הגדול שארנו מהר"ר ישראל זאבי זלה"ה במה שאמרו פרקא קמא דקדושין דף י"ז דר"מ סבר דמעניקין ה' סלעים מכל מין שהן חמשה עשר סלעים דיליף ריקם ריקם מבכור ופריך ואימא חמשה סלעים מכלהו ומשני אי כתיב ריקם לבסוף כדקאמרת השתא דכתיב ריקם ברישא שדי ריקם אצאן ריקם אגרן ריקם איקב. ולפי זה בקרא דלמען תירא את ה' אלהיך דכתיב תירא מעיקרא אני דורש תירא את שהוא מרבה לת"ח תירא ה' אלהיך הא כדאיתיה והא כדאיתיה. אבל בקרא דכתיב את ה' אלהיך תירא דכתיב תירא בסוף משמע בהשואה גמורה ומשו"ה פירש זהת"ד. וכתב הרב דבזה יתורץ מה שהקשה הרמ"ה בשאלות ותשובות סוף ספר תולדות אדם מהרשב"א ז"ל מקרא דכתיב ואהבת את ה' אלהיך עיין שם ולא זכר הרב ז"ל דהם תשובות מהרי"ל ז"ל ותשובה זו היא בריש תשובות מהרי"ל עיין שם. ואפשר להסמיך זה בקראין סוף דבר הכל נשמע וכו' הכונה סוף דבר התיבה שהיא אחרונה הכל נשמע דהכל בהשואה ושאני מהכתובה מעיקרא. דמעיקרא אמרינן שדי אחלוקה זו ושדי אחלוקה אחרת אבל אי כתיב בסוף הוא השואה ועם כל זה כתיב את האלהים ירא והיראה בסוף ואת לרבות ת"ח ומזה נשמע מעלת הת"ח. ואת מצותיו יתברך שמור תמתין לקיימם כלומר שתקבלם עליך וכשתבא מצוה לידך תקיים ובזה מעלה עליך כאלו קיימת הכל כמ"ש הרב כבוד חכמים ז"ל ובזה אתה שלם ברמ"ח אבריך שהם כנגד המצות וז"ש כי זה כל האדם. הוא ברחמיו יזכנו לקיים מצותיו ולעסוק בתורתו הקדושה תורת חיים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך